1. בפני בקשה למתן הוראות שהוגשה ע"י רשם המקרקעין, בה נתבקש בית המשפט להכריע האם יש להשלים עסקת מכר מקרקעין שנערכה בין האפוטרופוס הכללי לבין שנטל ומרק בלזברג, ואשר אושרה ע"י בית המשפט, ברישומה במרשם המקרקעין, או לחילופין, להשלים את המרשם ע"י הוספת פרטיהם של בעלי הזכויות במקרקעין, כפי שזוהו בנסח ההיסטורי, למרשם.
הרקע לבקשה
2. ביום 29.5.03 ניתן, על פי בקשת האפוטרופוס הכללי, צו ניהול, לפי ס' 6 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978, ביחס ל-17/40 חלקים מן המקרקעין הידועים כדף 1239 בספר 1015. מקרקעין אלה מצויים ברח' אנטולובסקי בשכונת שערי חסד, שטחם כ-95 מ"ר, והם שימשו בעבר כבור מים (להלן: "הנכס"). בבקשה ששימשה יסוד למתן צו הניהול, נטען כי מדובר ב"נכס עזוב" שבעליו אינם ידועים.
הערה על מתן צו הניהול נרשמה במרשם המקרקעין.
3. ביום 7.7.05 הגיש האפוטרופוס הכללי לבית המשפט בקשה למתן הוראות, בה נתבקש בית המשפט לאשר את מכירת חלקי הנעדרים בנכס לבני הזוג שנטל ומרק בלזברג, השותפים לבעלות בנכס (להלן: "בלזברג"), על פי הסכם מכר שנערך עמם ביום 28.6.05.
בבקשה זו נפרש הרקע למתן צו הניהול לנכס. על פי האמור בבקשה, בשנת 2002 פנו בלזברג לאפוטרופוס והודיעוהו, כי הם בעליהם של 23/40 מן הזכויות בנכס, וכי יתרת הזכויות הינה בבעלותם של בעלים שאינם ידועים. עוד הודיעוהו, כי הם גם בעליה של חלקה סמוכה (חלקה 25 בגוש 30041), וכי בדעתם לדרוש את פירוק השיתוף בנכס ולבנות במקום את ביתם. בלזברג ביקשו מן האפוטרופוס להפעיל את סמכותו על פי חוק, על מנת שיהיה באפשרותם לרכוש את חלקי הנעדרים בנכס בלא צורך בהגשת תביעה לפירוק השיתוף.
בבירור שערך האפוטרופוס בלשכת רישום המקרקעין מצא, כי הזכויות ב-17/40 חלקים מן הנכס רשומות על שם "בעלים לא ידועים". עוד נמצא כי רישום זה נערך על סמך "שטר פיקטיבי", וכי לא ניתן לאתר במרשם את אותם בעלים בלתי ידועים. האפוטרופוס עתר, אפוא, למתן צו ניהול וזה, כאמור, ניתן.
לאחר מתן צו הניהול שבו בלזברג ודרשו את פירוק השיתוף בנכס, והציעו כי זה ייעשה בהסכמה ובלא צורך בהגשת תביעה. עוד הודיעו, כי נקטו הליכים תכנוניים לשם איחוד הנכס עם חלקה 25 וקביעת היקף הבניה המותר בו.
האפוטרופוס הודיע לבלזברג, כי ישקול בחיוב מכירת חלקי הנעדרים בנכס לפי שוויים, כפי שיקבע ע"י השמאי הממשלתי, ובתוספת 20%. ואכן, לאחר קבלת חוות דעת השמאי הממשלתי, נחתם, ביום 28.6.05, הסכם למכירת חלקי הנעדרים בנכס לבלזברג תמורת סך 840,000 ש"ח, 20% מעל הערכת השמאי הממשלתי. סכום התמורה שולם במעמד חתימת ההסכם.
4. עוד קודם לעסקת המכר, ובמהלך השנים שקדמו לה, התנהלה התדיינות ענפה בין נעמי ודניאל דריזן-ברנובר (להלן: "דריזן"), לבין בלזברג, על רקע הליכי תכנון שנקטו בלזברג ביחס לנכס, ועל רקע פעולות חפירה ובנייה שעשו בו ללא היתר כדין.
דריזן, הבעלים של בית מגורים הסמוך לנכס, הידוע כחלקה 26 בגוש 30041, טענו לזכויות ב-1/40 מן הנכס, והתנגדו, הן במסגרת הליכי התכנון והן במסגרת הליכים משפטיים שונים שנקטו, לפעולותיהם של בלזברג בנכס. יצוין כי לאחר מתן צו הניהול נהדפו טענותיהם של דריזן, ככל שאלה נבעו מטענת בעלותם בנכס, בשל העדר מעמד.
מכל מקום, כבר בשנת 2001, התנגדו דריזן, וכן משפחות נוספות שטענו לזכויות בנכס (גז, טואטי ובן עזרא), למתן היתר בניה לבלזברג על הנכס. בעקבות התנגדותם, התנתה הועדה לתכנון ובניה את מתן ההיתר בהוכחת בעלותם של בלזברג בנכס. ערר שהוגש ע"י בלזברג על החלטה זו נדחה ע"י ועדת הערר בהחלטתה מיום 23.10.01, בה נאמר, בין היתר, כדלהלן :
בור המים בסדר גודל של כ-90 מ"ר אין בו סבירות כי הוא שייך בבעלות מלאה לחלקה אחת, מה גם שהוכח לפנינו בנסחים היסטוריים, כי יש לבעלי חלקות סמוכות חלק אחד חלקי ארבעים בבור המים.
בשנת 2004, לאחר מתן צו הניהול ובטרם מכירת הזכויות בנכס, החלו בלזברג בביצוע עבודות בנכס, בלא ידיעת האפוטרופוס או הסכמתו, ואף הוצא צו שיפוטי להפסקתן. בהמשך נתן האפוטרופוס את הסכמתו לביצוע עבודות חפירה ודיפון בלבד.
ביום 6.1.05 הגישו דריזן לאפוטרופוס בקשה ל"שחרור" 1/40 מן הזכויות בנכס מניהולו. בפניותיהם לאפוטרופוס טענו לזכויות בחלק זה על בסיס נסח רישום היסטורי של חלקת בית מגוריהם, בה נזכר בור המים, והבהירו כי הם מתנגדים לכל בנייה או דיספוזיציה בנכס. בהמשך, ולאחר שנדרשו והומצאו מסמכים נוספים, הועברה בקשת השחרור לוועדת השחרורים של האפוטרופוס. בעת הגשת הבקשה לאישור הסכם המכר עם בלזברג זו טרם נבחנה ע"י הוועדה.
עם היוודע לדריזן על כוונת האפוטרופוס למכור את חלקי הנעדרים בנכס לבלזברג, מיהרו והגישו בקשה לצו מניעה האוסר על חתימת ההסכם. בקשתם נדחתה תוך שהובטח להם, כי עם הגשת הבקשה לאישור הסכם המכר, לבית המשפט, תימסר להם הודעה מתאימה על כך.
בבקשתו לאישור הסכם המכר פירט האפוטרופוס את טענותיהם של דריזן, כמו גם את התנגדותם למכירה, וביקש מבית המשפט לאשר את בקשתו חרף התנגדותם. על פי בקשתם, צורפו דריזן ובלזברג להליך, שבסופו החליט בית המשפט (כב' השופט י. שפירא), כי בטרם הוכרעה בקשת דריזן לשחרור חלקם בנכס, לא ניתן למכור את החלק בו הם טוענים לזכויות. בית המשפט אישר, לפיכך, בהחלטתו מיום 11.9.05, מכירתם של 16/40 מתוך 17/40 חלקי הנעדרים בנכס, לבלזברג.
בעקבות החלטת בית המשפט נערך חוזה מתוקן בין האפוטרופוס הכללי לבין בלזברג למכירת 16/40 חלקים מן הנכס.
הבקשה